LV 10/80 XP

👾 סגנון 071 · פיקסל ארט · pixel-art

💛

תודה שפורצת מהלב

שיעור של הרב יהודה טאוב

מדוע אין בתורה ציווי מפורש להודות, מה השיב החתם סופר, ואיך אברהם אבינו הקריא את שם ה' לכל עובר ושב

▶ צפייה בשיעורלהתחיל לשחק ◀

שלב 1❓ השאלה שהציק תלמיד חכם2 משימות

1

❓ היכן כתובה מצוות ההודיה

תלמיד חכם שאל: אם ההודיה כה חשובה, למה לא נצטווינו עליה בפירוש בתורה?

שבוע אחד שאל את הרב תלמיד חכם שאלה חזקה: אנחנו שומעים וקוראים ואומרים כל כך הרבה על גודל מעלת אמירת התודה לה'. אם היא כל כך חשובה ורצויה לפניו, מדוע לא ציווה אותנו הכתוב בפירוש על כך, בתוך תרי״ג המצוות?

התשובה הראשונה שניסה הרב הייתה: שמחה והודיה הן מידות כלליות, ורגילים לתרץ שהתורה לא כותבת ציווי על מידות כלליות כמו רחמנות, ענווה או אי־כעס, מפני שהן יסודות שעליהם עומדת כל התורה כולה, ואין צורך לכתוב אותן בפני עצמן.

אבל תירוץ זה לא הניח את הדעת. התורה בהחלט מצווה במקומות רבים על מידות: ״ואהבת לרעך כמוך״, מצוות הצדקה, כיבוד הורים — כולן מידות טובות המצוּוות במפורש. אם כן, מדוע בדיוק על השמחה וההודיה לא נמצא ציווי ברור?

2

📜 תחת אשר לא עבדת בשמחה

הפסוק שממנו למדים על עונש הקללות מרמז גם על רצון ה' שנשיר ונשמח לפניו — אך זה אינו ציווי ישיר.

אמנם מצאנו רמז: התורה כותבת בסוף הקללות בפרשת כי תבוא: ״תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה׳ אֱלֹקֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל״. משמע שהעונש הנורא בא בגלל חוסר שמחה. ובתחילת הפרשה אף נאמר: ״וְשָׂמַחְתָּ בְּכׇל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ ה׳ אֱלֹקֶיךָ״.

אבל רוב מוני המצוות — הרמב״ם, הרמב״ן, הסמ״ג — לא מנו את השמחה או ההודיה כמצווה בפני עצמה. בתהלים כתוב ״עִבְדוּ אֶת ה׳ בְּשִׂמְחָה״, אך גם זה אינו בתורה עצמה. השאלה נשארה פתוחה: למה באמת אין ציווי ישיר?

שלב 2📖 חידושו של החתם סופר3 משימות

3

🔍 אותה שאלה בדיוק על השמחה

אותו תלמיד חכם שאל שאלה דומה: למה גם מצוות השמחה אינה כתובה בפירוש בתורה?

אותו תלמיד חכם, לפני כן, שאל שאלה מקבילה: היכן נצטווינו בתורה הקדושה על מצוות השמחה, לעבוד את ה׳ בשמחה ובטוב לבב? הרי גם שאלה זו חזקה, במיוחד לאור התביעה הגדולה בסוף הקללות.

ונמצאה לשאלה הזאת תשובה נפלאה בספרו של החתם סופר, בסוף פרשת ויחי. שם מבאר החתם סופר שיסוד זה, שנותן מענה גם לשאלת השמחה וגם לשאלת ההודיה כאחת.

4

💡 למה שמחה אינה יכולה להיות עול מצווה

החתם סופר מבאר: אילו נצטווינו בפירוש לשמוח, השמחה הייתה נעשית עול מצווה ומפסידה בכך את עצם מהותה.

כותב החתם סופר: ודאי שמצוות השמחה בעבודת ה׳ ובמצוות היא באמת מצווה מדאורייתא וגדולה מאוד, שהרי כתוב ״תחת אשר לא עבדת את ה׳ אלוקיך בשמחה״ — ואין לך ציווי גדול מזה. אבל התורה לא כתבה זאת כציווי ישיר ומפורש, מסיבה עמוקה.

אילו הייתה כתובה מצווה ישירה לשמוח, הייתה השמחה נעשית עול מצווה, חובה שיש לקיימה. וכל מהות השמחה חייבת להתפרץ מאליה, מתוך הלב, מרצון חופשי — ולא מתוך עול. מצווה שבאה מתוך כפייה, אפילו אם מקיימים אותה, חסרה בעצם מהותה.

5

🎉 המצווה הראשונה שנער יהודי מקיים

לכן כתב החתם סופר שהמצווה הראשונה שמקיים נער יהודי בהגיעו לגיל שלוש עשרה, מתוך שמחה ורצון, היא עצמה קיום מצוות השמחה.

לפי יסוד זה של החתם סופר, המצווה של ״שמח במצוות ובתורה״ מתקיימת כבר ברגע הראשון שבו נער יהודי נכנס לגיל שלוש עשרה ומקבל על עצמו עול תורה ומצוות בשמחה, ועושה מסיבה לכבוד כך. זו עצמה המצווה הראשונה שהוא מקיים: שמחה שפורצת מרצון, לא מכפייה.

ובאותו מהלך בדיוק אפשר לבאר גם את מצוות ההודיה. דוד המלך ואדם הראשון לא אמרו ״צריך להודות לה׳״ או ״חייבים להודות לה׳״, אלא ״טוֹב לְהוֹדוֹת לַה׳״. ההודיה חייבת לצאת מעומק הלב, מהכרת הטוב האמיתית, ולא מתוך אילוץ וציווי — כי אז יחסר בה בדיוק מה שהופך אותה להודיה של ממש.

שלב 3🏕️ אברהם אבינו מודה מיד3 משימות

6

🏕️ אברהם אבינו ובשורה כפולה

בפרשת לך לך מסופר שאברהם אבינו, מיד לאחר שנתבשר בשורות טובות, בנה מזבח והודה לה' — בלי לחכות שיזדמן לו מקום או זמן מתאים.

בפרשת השבוע מסופר שה׳ נגלה לאברהם אבינו ואמר לו: ״לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת״. כתוב בפסוק: ״וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַה׳ הַנִּרְאֶה אֵלָיו״. מפרש רש״י שבנה מזבח והקריב קרבן תודה על בשורת הזרע ועל בשורת ארץ ישראל — שתי בשורות טובות בבת אחת.

הרמב״ן מוסיף: כי הודה לה׳ הנכבד וזבח לו תודה על שנראה אליו, כי עד כאן היה מתגלה אליו רק בחלום. ואור החיים הקדוש מוסיף ברוך לשונו: שמחתו של אברהם אבינו הייתה בעיקר על עצם גילוי השכינה אליו, יותר משמחתו על שתי הבשורות הטובות עצמן.

7

⚡ מיד, לא כשיזדמן

אברהם אבינו לא המתין למקום או לזמן מתאים; תכף ומיד אחרי הבשורה הקריב קרבן תודה, כי הכרת הטוב צריכה להתפרץ מאליה.

הנקודה המרכזית שעולה מכאן היא לא רק מה שהודה, אלא מתי: מיד, תכף ומיד, אחר גילוי השם אליו ואחר שבישרוֹ בבשורות הטובות, מבלי לחכות עד שיגיע למקום מסוים או עד שיזדמן לו זמן נוח יותר.

יש כאן בית ספר ובית מוסר גדול מאבי האומה: ברגע שהרגיש את השפעת הטוב עליו, מיד התפרצה ממנו הכרת הטוב, והוא הודה בקרבן ובזבח. זה דבר שצריך להתפרץ מאליו, בלי דיחוי ובלי תכנון יתר — בדיוק כמו השמחה, שגם היא חייבת לבוא מן הלב באופן טבעי ומיידי.

8

🗣️ אין לנו מקדש, יש לנו מילים

אנחנו, שאין לנו מקדש וקרבנות, יכולים ל"השלים פרים שפתינו" ולהודות במילים, ובלבד שההודיה תהיה מיידית ולא נדחית.

היום, שאין לנו בית מקדש וקרבנות, אנו ממלאים את החסר במילים: ״וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ״. על כל דבר, גשמי כרוחני, שבורא עולם משפיע עלינו, ראוי לומר תודה מיד, בלי לחסוך במילים ובלי להסתפק בכך שבלב אנחנו מודים. בתפילה אנו אומרים ״מודים אנחנו לך״ בקול, לא רק בלב.

סיפור קטן לסיום: פעם ראה הרב יהודי פשוט שאיבד את כיפתו בין אנשים רבים, וכשמצא אותה כמה דקות אחר כך, הרים ראשו כלפי שמיים ואמר: ״תודה, אבא!״ מיד, בלי לחכות. התענוג ממעשה כזה גדול: זו שמחה ותודה שפרצו מאליהן, בלי שום ציווי — בדיוק כמו שאמר אברהם אבינו: ״לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי״, אלא רק להודות ולזמר לשם עליון.

❤️ תודה מהלב

על כל דבר, גשמי כרוחני, שבורא עולם משפיע עלינו, ראוי לומר תודה מיד, בלי לחסוך במילים ובלי להסתפק בכך שבלב אנחנו מודים.

מתוך משימה 8

מה אספנו בדרך

#הודיה#חתם סופר#אברהם אבינו#שמחה#לך לך

📚 חלק ממאגר הקול החמישי – המאגר התורני הגדול ביותר בעולם לחומרים תורניים למורה